פסק-דין בתיק ת"א 1728-08

(נתבעים 2 ו-4)

התובעת עותרת למתן צו מניעה קבוע נגד הנתבעים, לחדול לאלתר ולהימנע בעתיד מכל עיסוק במוצרים מזויפים או הדומים עד כדי הטעייה למוצרי התובעת; וכן לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים סטטוטוריים משנמצאו סוחרים במוצרים מזויפים כאמור.

מכוח הסכמת הצדדים, ניתן בזה פסק דין ביחסים שבין התובעת לבין נתבעים 2 ו-4 על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. פסק הדין ניתן על סמך החומר שבתיק וסיכומים שהוגשו, בלא שנשמעו הוכחות.

רקע עובדתי

1.         התובעת, L'OREAL, מוכרת בעולם כיצרנית של מוצרי קוסמטיקה ומוצרי טיפוח לשיער. היא מייצרת ומשווקת מגוון מוצרי קוסמטיקה תחת המותג המפורסם LANCOME, וכן מוצרים לטיפוח השיער תחת המותג הידוע KERASTASE. התובעת היא בעלת הזכויות הבלעדיות בסימני המסחר L'OREAL, LANCOME ו- KERASTASE.

            עניינה של התובענה הוא במכירת מוצרים מזויפים של התובעת על ידי הנתבעים - דבר המסב לה נזקים, שככלל ומעצם טיבם של דברם באים לידי ביטוי באובדן מכירות ופגיעה במוניטין. כך במיוחד משהמוצרים המזויפים הם מאיכות ירודה, ומכל מקום אינם עומדים בתקנים המחמירים של התובעת.

2.         התובענה הוגשה נגד ארבעה נתבעים. זה מכבר ניתן ביום 15/12/08 פסק דין נגד נתבעים 1 ו-3 בהיעדר הגנה מצידם. במסגרתו ניתן נגדם צו מניעה קבוע וכן חויב כל אחד מהשניים בתשלום פיצויים סטטוטוריים לתובעת בסך 100,000 ש"ח.

            יצוין כי ככל שמדובר בנתבע 1, לא נטען לקשר כלשהו בינו לבין הנתבעים האחרים. נטען כי מכר את המוצרים המזויפים בשוק בקרית מלאכי ובשוק באופקים.

            אשר לנתבע 3 - הטענות המופנות כלפיו הם ביחד עם נתבעים 2 ו-4, וזאת בהתייחס למכירת מוצרים מזויפים של התובעת בחנות שנטען שהיא בבעלות נתבעים 4-2, הנמצאת ברחוב בית לחם 6 בשוק בצלאל בתל אביב (להלן: " החנות").

3.         המוצרים המזויפים נמצאו בחנות בפשיטה שערכה המשטרה ביום 9/4/2008. בפשיטת המשטרה נמצאו למעלה מ-400 קרמים מזויפים וכן בקבוקי שמפו מזויפים הנושאים סימני מסחר שבבעלות התובעת (לעיל ולהלן: "המוצרים המזויפים").

            התובעת דרשה מהנתבעים לחדול מיד משיווק המוצרים המזויפים, למסור לידיה את המלאי הנותר ופרטי המקור שממנו רכשו את המוצרים המזויפים, וכן לגלות את היקף המכירות והרווחים שהפיקו. לנוכח תשובות מתחמקות שהתובעת קיבלה לדבריה וכדי לשים קץ למעשי ההפרה, הוגשה התובענה דנן.

            הנתבע 2 הוא בנה של נתבעת 4. בעת פשיטת המשטרה בחנות נמצא הנתבע 3 במקום ביחד עם הנתבעת 2 כשהוא מוכר את המוצרים המזויפים הנושאים את סימני המסחר של התובעת.

4.         בד בבד עם הגשת התובענה דנן, הוגשו כתבי אישום נגד נתבעים 2 ו-4 לבית משפט השלום בתל אביב (ת.פ. 2377/09, להלן: " התיק הפלילי"). השניים הואשמו בהחזקה לשם מסחר ומכירה של המוצרים המזויפים - עבירות לפי סעיפים 60(א)(4) ו-60(א)(3-1) לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972.

            כל אחד מן הנתבעים 2 ו-4 הורשע בתיק הפלילי על פי הודאתו - נתבעת 2 ביום 30/6/10, ונתבע 4 ביום 12/7/2010. נגזר עליהם מאסר על תנאי ל-6 חודשים בתנאי שלא יעברו במשך 3 שנים את העבירות שבהן הורשעו, וכן קנס כספי.

דיון והכרעה

5.         לכאורה לא יכול להיות חולק שנתבעים 2 ו-4 סחרו במוצרים המזויפים כנטען, שהרי הורשעו בתיק הפלילי על פי הודאתם.

            אף על פי כן, הנתבעת 2 טוענת כי החנות אינה בבעלותה אלא רק בבעלות בנה הנתבע 4; כי עיסוקה בחנות הוא במכירת תיקים ולא במוצרי קוסמטיקה; ולדבריה הודתה במיוחס לה בכתב האישום, רק משום שקיבלה את המלצת בא כוחה להגיע להסדר טיעון. ואילו נתבע 4 מוסיף כי משהוצעו לו מוצרי הקוסמטיקה והטיפוח רכש אותם במטרה למכרם בחנות, בתום לב ובלא שידע שהם מזויפים; וגם הוא לדבריו הודה במיוחס לו בכתב האישום רק משום שקיבל את המלצת בא כוחו לעשות כן במסגרת של הסדר טיעון. לנוכח טענות אלה, סבורים הנתבעים 2 ו-4 שאין ליתן משקל יתר לפסק הדין בתיק הפלילי כראיה בתיק האזרחי - הוא התובענה דנן.

6.         לא ניתן לשעות לטענה זו של נתבעים 2 ו-4.

            סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 קובע לאמור: